איך עובד התהליך מול צלם מזון - מהשיחה הראשונה ועד הקבצים

הרבה בעלי עסקים מגיעים אליי עם משפט אחד: "אני צריך תמונות". זה המקום שממנו מתחילים, אבל זה לא המקום שממנו מצלמים. לפני שאני מרים מצלמה אני רוצה להבין לאן התמונות הולכות, כי צילום לתפריט דיגיטלי, צילום לאינסטגרם, וצילום ודיאו, הם שלושה  שונים לגמרי — בהכנה, בקצב ובתוצאה. הנה התהליך כולו, כדי שתדעו למה לצפות עוד לפני שסגרנו תאריך.

שלב ראשון: לאן התמונות הולכות

השאלה הראשונה שלי היא לא מה מצלמים אלא איפה זה יופיע. תפריט דיגיטלי? קיוסק הזמנות? מסך תלוי? או טאבלט? צילום מנות לתפריט דורשים סדרה עקבית - אותו רקע, אותה זווית, אותה תאורה ואותו חיתוך בכל המנות — כדי שהתפריט ייראה כמו מערכת אחת ולא כמו אוסף תמונות. צילומי אווירה לרשתות או לאתר תדמיתי הם ההיפך.  שם אני רוצה חלל, ידיים, אור משתנה, תנועה, ורגעים שמספרים איך זה מרגיש לשבת אצלכם. שני הצרכים לגיטימיים, ולפעמים עושים את שניהם באותו יום — אבל צריך לדעת את זה מראש, כי זה משנה את סדר הצילום ואת כמות הזמן שיידרש לצורך זה. 

מה אני שואל לפני שאני מגיע

כמה מנות, מי המנות שהכי חשוב לדחוף, האם יש מנה חדשה שמושקת, מי קהל היעד, איזה מותגים אתם אוהבים ויזואלית, ואיפה התמונות הקודמות שלכם לא עבדו. אני גם רוצה לדעת אם יש מוטיב חוזר או שפה גרפית קיימת, כי אין סיבה שהתמונות יילכו לכיוון אחד והאתר לכיוון אחר. השיחה הזאת לוקחת עשרים דקות וחוסכת המון זמן ביום הצילום.

ההכנה של בית העסק

יום צילום טוב מתחיל לפני שאני נכנס בדלת. מה שאני מבקש מהמסעדה: רשימת מנות מסודרת לפי סדר הצילום שנקבע, חומרי גלם טריים בכמות כפולה — כי תמיד יש מנה שצריך להרכיב מחדש, כלים נקיים וללא שריטות, מטבח נקי ומסודר, אנשי צוות לבושים עם בגדים נקיים ומגוהצים, איש מטבח אחד שמוקדש לצילום ולא רץ בין פס לפס, ושולחן או פינה פנויה שאני יכול להפוך לסט. חמשת הדברים האלה הם ההבדל בין יום רגוע ליום שנגמר בלחץ.

סטיילינג - מי עושה מה

במסעדות הסטיילינג הוא עבודה משותפת שלי ושל השף. לכם יש מטבח, כלים, סכו"ם ואביזרים, והשף מכיר את המנה טוב ממני — אז הוא מצלחת, ואני מסדר סופית את המנה מול העדשה כבר. בפרויקטים של יצרנים, יבואנים או מטבחי רפאים המצב אחר. אין כלים, אין סכו"ם.  ואין אביזרים של המקום או בית העסק. במקרים כאלה אני מתעקש שתהיה סטייליסטית על הסט, שתדאג לכלים ולאביזרים שמתאימים לוייב של הפרויקט. זה לא מוצר מותרות. זה מה שמבדיל בין צילום גנרי לצילום שנראה כמו קמפיין.

יום הצילום עצמו

הקצב תלוי בסוג הצילום. צילום מנות על רקע עקבי לתפריט הוא עבודה מסודרת: מקימים סט אחד, מקבעים תאורה, וכל מנה נכנסת ויוצאת באותה גיאומטריה — זה מהיר יחסית ומאוד מדויק. צילומי אווירה הם היפוכו: אני זז בחלל, עובד עם האור שיש. או עם תאורות שאני מביא איתי, מייצר רגעים, ומצלם גם את אנשי השירות והמטבח. תפריט קטן נגמר בחצי יום, תפריט מלא הוא יום צילום שלם. אני מצלם בשעות השקטות, לפני השירות, כדי שהמטבח ימשיך לעבוד ולא נעצור אף אחד. זה מצריך תכנון מקדים של לוח זמנים. 

וידאו: תהליך אחר לגמרי

וידאו הוא דבר מורכב יותר, כי לפני הצילום צריך להחליט מה הסרטון בכלל אומר. סרטון הכנה של מנה בקצב סינמטי.  קליפ קצר שרוכב על טרנד שרץ באותה תקופה. מתכון.  או סרטון עם קריינות — כל אחד מהם דורש סדר צילום אחר, קצב אחר ועריכה אחרת. לכן אני לא מגיע לצלם וידאו בלי שיחה שסוגרת את הרעיון. מה רוצים להראות, לאיזו פלטפורמה הסרטון הולך, ובאיזה אורך. אין תבנית קבועה — כל פרויקט וידאו נבנה ומתומחר לפי הצרכים שלו. מה שכן קבוע וידוע מראש - אחרי שהרעיון סגור.  יום הצילום מרגיש הרבה יותר רגוע.

עריכה, בחירה ומסירה

אחרי יום הצילום אני עובר על כל החומר, בוחר את הפריימים הטובים, ועורך אותם — ריטוש, צבע, והתאמת פורמטים למקומות שבהם התמונות יופיעו. אני מוסר סט ערוך ומוכן ולא אלף קבצים גולמיים, כי הבחירה היא חלק מהעבודה שאני עושה.  סטילס נמסר תוך שבוע, וידאו תוך שבועיים. קבלת החומרים היא בתיקיית גוגל דרייב מסודרת, כך שאפשר לשתף אותה עם מנהל הסושיאל, עם מעצב האתר או עם חברת התפריטים הדיגיטליים בלי לחפש שום דבר.

מה כדאי לדעת לפני שסוגרים

שלושה דברים. ראשית, תדעו מה הצרכים שלכם ולאן התמונות הולכות — זו ההחלטה שמכתיבה את כל היום. שנית, תקציבו זמן להכנה במטבח.  יום צילום שנעשה בין הפסים תמיד יוצא פחות טוב. ושלישית, תחשבו על התמונות כעל מערכת ולא כעל אוסף: סט עקבי לתפריט, סט אווירה לרשתות, ואם צריך — וידאו שנבנה על אותו יום צילום. כך יוצאים עם חומר שמחזיק זמן רב.  ולא עם עשר תמונות שנגמרות בחודש.